מזג אוויר שגוי עמלה מיוחדת 'Sentient Manifestation' עם קונספט, כיוון אמנותי וצילום מאת Predrag Pajdic וטקסט מאת J. L. Nash. הסיפור הרדוף הזה צולם בבית הקברות הישן של פורטו ממש ליד חנות "מזג אוויר לא נכון". כל הבגדים ממבחר SS12 WW: Armando Cabral, Stephan Schneider, Dries Van Noten, Wrong Weather, Common Projects, YMC, One-T-Shirt, L.G.R. ומעבדת מרץ.
* * *
כשעשה את דרכו דרך בית הקברות הישן, הוא לקח את הזמן לעצור כדי להסתכל על שמות ותאריכים שונים, לגעת בפרחים ובתצורות אבן עד שראה בניין לפניו, בקצה המסלול. לא שהוא יזכור אי פעם, אבל פעימות לבו התגברו והצעדים הלכו והתבהרו עד שהוא עבר אל החלל המלא באור. תקרה גבוהה עם חממה כמו חלונות שפכה אור על כתפיו והוא נשכב על הרצפה כדי לרחוץ באנרגיית השמש, ומטעין את עצמו בין צללים של המתים.
אולי עברו כמה דקות, זה יכול היה להיות שעה אבל הזמן נעלם מסביב לפורטל הזה וכשהוא פקח את עיניו, השתקפות של עצמו עמדה לידו, צופה בו. חשב שהוא בחלום, הוא נענע את עצמו אבל כשהסתכל סביבו לא יכול היה לראות עוד את הפתח שדרכו נכנס ופנה לעצמו וניסה לדבר.
להגיד לי איזה צועני זקן אמר לי, בשעת לילה מאוחרת כשאור המנורה הבהב בעיני ילדים זמן רב מדי ממיטותיהם, שאני צריך לצפות ממך, יהיה שקר שנועד להרחיק את עצמי מחוסר ההפתעה שמשרתת. בנקודת ההכרה הזו. אבל איך יכולתי שלא להכיר אותך? יש בי חלק שלא נוח ומפחד שתתפוס את מבטי ותכיר אותי, אבל אתה כבר עושה זאת. זו הנקודה. אתה מכיר את כולי ובעוד אני להוט לראות את היופי שאני מאמין בו, אתה גם מחזיק את הכיעור שאני חושב שאני מסתיר. האם זרקתי מטבעות, ציירתי מנדלות; לנסות להזעיק את האל-מתים או להעלות על הדעת את הידיעה השקטה שלך? כשצעדתי בין הקירות האלה, מתגמד מול ההיסטוריה המפוארת שלהם, על ידי איזה קסם מרושע יצרתי מחיצה של אופי? הציפורים דוממות והרוח ירדה. אפילו קרני השמש זולגות מבעד לחלונות כאילו מנוהלת במה ואתה כאן איתי, תזכורת קינסטית שאולי יש עוד משהו ואם כן, האם אתה מצפה ממני לטפח אותך, להאכיל אותך? האם אתה ההבטחה למשהו יותר או פשוט שיכרון רפלקטיבי, הזיה חיובית של מי שאני חושב שאני צריך להיות?
הדבר המוזר בחשיבה הוא שהיא מגלמת את הפוטנציאל הפנימי של האדם להשגת הארה, ועד שאדם מתמודד עם ישות או הבנה כזו, כל מושג של שלמות או טוהר או אפילו יופי נפגע מתנאי הבשר והחיים האלה- מדינה. הוא חשב שהוא הבחין בכנפי מלאך מכתפי ההד הזה של דמותו שלו והיה מודע לכך שקצוות הנוצות נראו מרותקים.
ככל שאני מודע יותר לכך שהנשימה שלך היא הנשימה שלי, אני רוצה לחבק אותך, להחזיק אותך; לאכול אותך כדי להחזיר אותך לחלק בי שאני לא יכול לדמיין בדרך כלל. אולי זה חטא להיות אוכל נפשות, השלמה לא טבעית אבל הנה אתה; גדול מהחיים, ההוכחה שלי לכל השאר, נעשה בשר, ובכל מקרה, איפה אתחיל? מעשה של אהבה. מה שנדרש הוא מעשה אהבה. עדיין אין קול מהציפורים והשמיים זהים לזה כשנכנסתי למקום הזה. האם אני נמצא באיזה צירף עדין ושקט? ואם כן, מתי מתתי? למה אני לא יודע אם אני כאן או שם ולמה הקול שלי לא נשמע מעל פעימות הלב שלי? אני צריך שתגיד לי, תדבר איתי, תגלה לי, שום דבר מלבד שום מילים לא עוברות את שפתי ואלף שאלות נופלות כשאני רואה את החלק הכי מושלם בי קיים די נפרד אבל עדיין עם קשר בלתי נראה, טבורי, אני מרגיש את זה. אני מרגיש אותך.
אם אתם מתמודדים עם הנשמה שלכם באיזה פורטל זמן מוזר, היו בטוחים שבהכנה יש לכם אלף שאלות לשאול; הקפד לעשות עליהם חזרות עד שהם יהיו בשתיקה, כי סביר יותר שברגע שלמות ויופי - האמיתיים שבשלמות ויופי, כלומר שלך, מוצגים, אתה תהיה מוצף מאהבה. כל מה שחי או מת יריח כמו פרנג'יפניס המתוק ביותר, הוורדים העדינים ביותר או קצה כוורת של דבורת דבש, ואתה תשכח את השאלות שלך.
בשחר ההבנה הזו של השלמות המוחלטת שלך, האומניפוטנציה שלך, הכוח שלך. אני משתוקק אליך, אני ריק בלעדיך ועדיין לא נדבר. אתה עם הכנפיים המפוחמות שלך ואני עם החיים שלי שעוד לא חייתי. אני אוהב אותך, נשמתי, פעימות הלב שלי. אני אוהב אותך.
ריח היופי שלו הוא ללא ספק הדבר היחיד שהכריע את חושיו ודפיקות ליבו צברו תאוצה כשכנפי נשמתו עטפו אותו, כשהלב של אומץ ליבו התחזק ומרקם כל הפוטנציאל שנשא, ליטף בשרו עד שלא הייתה עוד הבחנה בתחושה בין שניהם.
* * *
מאמר מערכת/סיפור בלעדי שהוזמן על ידי Wrong Weather.
עם אדיר והוגו רודריגס מאלית ליסבון
בסיוע כריסטינה מיגל ודריוס מייבודי
קונספט, כיוון אמנותי וצילום: © Predrag Pajdic, 2012
טקסט: © J. L. Nash, 2012
