"דמיינו את העתיד כל כך הרבה זמן, אבל עכשיו אנחנו חיים אותו", אמרה המנהלת הקריאטיבית קייטי צ'ונג לאחר המופע של Wooyoungmi. "אין שום סיבה לפנטז על חליפות חלל כסופות וצורות מטורפות: הרעיון שלי לגבי העתיד הוא על פונקציה, על שמירה על היופי המסורתי של השמלה תוך שינוי הבדים". ירח ענק מאולתר ישב ממש באמצע המסלול של היום, העקצוץ העתידני של הסטאפ מודגש על ידי הניגוד הבוטה עם הפאר הפריזאי הישן מאוד של המקום, הסלון אימפריאל במלון אינטרקונטיננטל. הקטע המלנכולי, שהולחן על ידי סטו סיבלי, עשה את השאר: התפיסה של Wooyoungmi על הפוטוריזם הייתה כולה נוסטלגיה למה שעתיד לקרות, לא התרגשות מהלא נודע.
הקולקציה, באופן ראוי למדי, הייתה ליין מדוייק של צורות מוגדרות היטב. מעיל האבק, החליפה הרזה והבלוסון הוצעו בווריאציות אינסופיות של כביסות ובמספר עצום של בדים מקומטים, לא הדפס שנראה באופק. הצבעים היו חיוורים ואורגניים, וגדלו בעוצמתם מאפור מאובק לפחם עמוק. הכל שטף אווירה של ניתוק מובטח ורגוע ומהורהר, בעוד חדשנות בדים דאגה לגור בבגדים ולהשתמש בהם בצורה אינטנסיבית. אגב, דברים חזרו על עצמם די מהר. הצגה קצרה יותר הייתה הופכת את המסר לאפקטיבי יותר.
48.8566142.3522219