ה-enfant-trible של היום שיתף פעולה עם האמנית אלכסנדרה מיר כדי לצייר ביד כותרות "חדשות מזויפות" על מגוון רחב של בגדים.
הדפסי עיתונים וכותרות כמוטיב עיצובי עלו על המסלול בעבר, בעיקר על ידי ז'אן פול גוטייה, שהפך אותם לחתימה. אבל במהלך שבוע שבו לכותבי הכותרות של ה"ניו יורק פוסט" היו כמה זינגרים טובים במיוחד - "בזוס חושף את פקר" ו"זמנים קשים לפקר" ביניהם - הגיע הזמן במיוחד לראות את ג'רמי סקוט שם סיבוב משלו על הרעיון של עידן החדשות המזויפות של טראמפ.
ה-enfant-trible של היום שיתף פעולה עם האמנית העכשווית אלכסנדרה מיר (הוא קרא עליה ב-"ArtForum", לא באינסטגרם, אז שם) כדי לצייר ביד כותרות מהפוסט וניו יורק דיילי ניוז על מגוון מוגבה של בגדים שלא רק כלל את בגדי הרחוב שלו לחם וחמאה (ג'ינס, מעילי אופנוענים, פחזניות וכדומה), אבל גם שמלות מסיבות של שנות החמישים ושמלות שיפון בשכבות עם עיטורי נוצות מרבו.
"זוהי הפרשנות שלי לאיפה אנחנו נמצאים כתרבות", אמר סקוט מאחורי הקלעים. "לנו כעם יש אובססיה לכותרות נלהבות ולקליקבייט. לקחתי את כל... הזבל הזה... וניסיתי לעשות משהו יפה", הסביר. זה לא התקשורת עצמה (הוא אוסף את שערי הפוסטים האהובים עליו כבר שנים) אלא התיאבון של הקהל ההמוני להרס היא הבעיה: "זה כמה מהר זה יכול לנסוע, לשנות את המציאות של אנשים ולהרגיז אותם במקום להבין וחמלה."
מה גרם לאוסף השחור-לבן הזה לקרוא "תוספת! תוֹסֶפֶת!" כמו כן, כתב היד האמנותי של מיר על מילים כמו "סקנדל", "כאוס" ו"טרגדיה" (מזכיר את סטיבן ספרוס, ללא ספק), בשילוב עם טכניקות עבודת יד של סקוט. סילף רשת קריסטל סברובסקי של שמלה הושחרה בצבע כדי לתת לגרפיקה להראות; מעיל פאייטים הודפס במסך כמו חולצת טריקו פאנקית; ג'ינס של נייר עיתון היה במצוקה לתוך שוליים מגוררים, ותעלות פלסטיק שקופות היו מקולאז' עם טלאים באגרסיביות כמו המילים שצעקו מהן. העבודה הפכה את האוסף ליותר מאשר ריגוש זול.
סקוט פתח לאחרונה רטרוספקטיבה של יצירתו, "Viva Avant Garde" במוזיאון העכשווי של דאלאס, מופע שהוא נחוש להביא לעיירת הולדתו לוס אנג'לס. "החלום שלי יהיה אם LACMA תעשה את זה בביתן היפני", אמר על החלל שתוכנן ברוס גופ שנמצא כעת בשיפוצים. "זה יהיה כל כך יפה לעשות שם בסיבוב."
אלי המוזיאון, יש טיפ חם.