מאת SARAH MOWER
"אבירים פגאנים בשריון נוצץ. שכבות על שכבות כמנגנון הגנה. משהו סרוג ונעים - התגלמות האומנות הבריטית." ג'ונתן אנדרסון היה במצב תמציתי כשהסביר את יצירת קולקציית בגדי הסתיו שלו לגברים. הדגמים שלו - סואנים טריים יותר מאשר אבירים קשוחים בקרב, באמת - היו ללא ספק נגיעה מימי הביניים, מה גם עם החולצות המוארכות בצורת הטברד והסמלים והטלאים ההרלדיים המתארים חלונות ויטראז' שנתפרו לסוודרים ולג'ינס שלהם. ובכל זאת, הייתה בהם תחושה של אלגנטיות קרירה ורזה כשהם פסעו מסביב בהתלקחויות הנוזליות שלהם, אחרי השרוולים הסופר ארוכים והצעיפים הארוכים הסרוגים בכבלים. ובכן, אלגנטיות שיכולה להתקיים באותו משפט כמו שמיכת הסרוגה הביתית, כלומר.
מהיכן מקורם של הגדילים הללו?
רפלקס אינסטינקטיבי בתקופות אפוקליפטיות אלו הוא לדמיין את ימינו כירידה לימי הביניים האפלים - ללא ספק סיבה מרכזית לתהודה האכזרית של משחקי הכס. חלק מהמוח של אנדרסון נסחף לכיוון זה לאחרונה. על פי הדיווחים הוא צובר רעבתני של מחקרים היסטוריים סתמיים, סופר מכמורת של שווקי עתיקות, וכלב ציד מושבע. בקולקציית בגדי הנשים האחרונה שלו היו ז'קטים המבוססים על הכפילים של הנרי השמיני. אולי הוא נתקל בשמיכות הסרוגה בדוכן בכנסייה בבית בצפון אירלנד? עם זאת, ריבועים סרוגים הם לא משהו שאתה חושב שאתה יכול לעדכן - הם מה שהם, גם אם מותאמים ככיסויי נעליים. מצד שני, אנדרסון והסטייליסט שלו, בנג'מין ברונו, בהו בהם מספיק זמן בסטודיו כדי שמשהו אחר יעלה בדעתם. "בן ואני חשבנו, בעצם הם נראים כמו אפליקציות לאייפון!"