ראיון בלעדי עם זנדר מאת טום פיקס מ-@MrPeaksNValleys
במבט ראשון, הדוגמן והשחקן זנדר הודג'סון נראה כמו ילד גולש טיפוסי בקליפורניה עם שיער בלונדיני גולש וחיוך מקסים. אבל, זה רחוק מהסיפור שלו!!! הוא למעשה מעיירה קטנה באנגליה; הוא התחיל לרקוד סטפס ולשחק בגיל 5...לקחת רכבות ללונדון. בבריטניה היו לו חלקים קטנים בתוכניות טלוויזיה כמו "Hollyoaks", "Coronation Street" ו-"Shameless". הוא עבר ללוס אנג'לס כדי לקדם את הקריירה שלו וללמוד את מלאכתו בהוליווד. זנדר הוא הוגה דעות... מוחי, אנליטי ומודע לעצמו... אך חוטי הלב שלו נמשכים בקלות. זה זנדר בדבריו:
אז כמה נתונים בסיסיים, זנדר: גיל, גובה/משקל, שיער וצבע עיניים. מהי עיר הולדתך? איפה אתה גר כרגע? סוכנויות כלשהן?
אני 25, 5'11, 170 קילו, שיער בלונדיני ועיניים ירוקות. אני משוק דרייטון שרופשייר, אנגליה. אני גר עכשיו בלורל קניון, קליפורניה. אין סוכנות כרגע.
אז מתי החלטת שאת רוצה לדגמן ולשחק? אני מנחש שתמיד ידעת!
החלטתי שאני רוצה לשחק כשהייתי ילד. גדלתי על צפייה במחזות זמר וסרטי ג'יימס בונד. הייתי כל כך מרותק למה שקורה ומהסיפורים שהשחקנים יקחו אותך. אחר כך התחלתי ללכת לשיעורי משחק אחרי בית הספר עם חברים וככה זה התחיל.
עם הדוגמנות החלטתי שזה משהו שאני רוצה כשהייתי מתבגרת, שכן הסתכלתי על הדוגמניות במאמרי מערכת ובקמפיינים מגניבים. כשאנשים חיפשו אותי, זה היה הרגע שבו חשבתי, אני באמת יכול לעשות את זה!
איך המשפחה שלך תמכה בך במאמצים האלה? אני יודע שאתה מאוד קרוב אליהם.
אמא ואבא שלי תמכו מאוד. הם לא היו בטוחים בהתחלה, אבל אפילו כשהייתי קטן אמא שלי ראתה שאני אוהב ריקוד והיא הכניסה אותי לשיעור ריקוד סטפס. הייתי מאוד ביישנית אז זה עזר שהיא לקחה יוזמה ודחפה אותי. ההורים שלי גם היו מגיעים לכל הופעה שהייתי בה גם אם הייתי רק חלק קטן. אבא ואמא שלי תמיד היו גאים בי. גרנו בעיירה ממש קטנה וההורים שלי בכלל לא חלק מהתעשייה אבל הם עזרו איך הם יכלו בכך שהסיעו אותי לתחנת הרכבת כדי לתפוס את הרכבת מוקדם בבקרים ולאסוף אותי מאוחר בלילה כשאני חוזר הביתה. יציקות / יריות. אמא שלי צוחקת על התסרוקות השונות שחזרתי איתן הביתה מצילומים שעשיתי.
אז עשית כמה הופעות משחק כשגרת באנגליה. תן לנו כמה דגשים מנקודת המבט שלך של אותה תקופה.
גולת הכותרת אחת, למרות שהיא הייתה קטנה, הייתה להגיע לאחד ה"סבונים" הארוכים ביותר. קראו לו "רחוב ההכתרה" ואני הייתי הברמן ב'ניקס בר'. הייתי תוספת אבל זה היה סוריאליסטי להיות באותו סט שבו צפיתי עם אמא שלי כשגדלה. כשצפינו בפרק, אמא שלי צרחה והתקשרה לכולם כשהפכתי לצילום מקרוב שלי מחייך ? עיר הולדתי כל כך קטנה שלמרות שזה היה תפקיד קטן, המון אנשים ניגשו אליי ברחוב ואמרו שהם ראה אותי.
במקביל, עשית דוגמנות בבריטניה. היה אפילו "ספר זנדר" של הצלם איאן קול. ספר לנו על זה.
'ספר זנדר' נוצר בגלל שאיאן קול היה האדם שהתחיל את הקריירה שלי. הוא היה הראשון שירה בי ואז החתמתי אותי ל-M&P Models ? אני ואיאן הפכנו לחברים ממש טובים וצילמנו יחד למספר מגזינים. הוא ראה כל כך הרבה שינויים בי ובמראה שלי; היו לנו כל כך הרבה תמונות מדהימות שזה היה הרעיון שלו להרכיב את זה.
אז למה קיבלת את החלטת הקריירה לפני פחות משנתיים לעבור ללוס אנג'לס? נראה שדברים הלכו לך טוב בלונדון.
תמיד רציתי לגור בלוס אנג'לס. בכל פעם שביקרתי בו, הרגשתי משוגע שחזרתי הביתה לבריטניה. אבל היו פחדים שעצרו אותי. לאחר סיום ההכשרה במקדש השחקנים, שעזר לי להתגבר על הרבה ממה שעצר אותי, החלטתי שאני לא אתן לפחד לשלוט בחיי ועברתי לארה"ב. באנגליה הרבה יותר קשה לפרוץ למעגל המשחקים אלא אם כן היית בבית ספר יוקרתי לדרמה. בלוס אנג'לס, האימונים הם עצומים אבל יש יותר הזדמנויות, וזה יותר מבוסס על כישרון ולפעמים על המראה שלך.
ח איך הסתגלת ללוס אנג'לס? יש חרטות? ספר לנו על העליות והמורדות של LA.
ללוס אנג'לס באמת היו כל כך הרבה עליות ושפל. השיאים הם חלק מהאנשים שפגשתי, מקומות שהייתי בהם, הזדמנויות שהיו לי. השפל הוא חלק מאותם דברים בדיוק.
שיא עבורי היה להזמין את הקטלוג של אברקרומבי ופיץ' ולהטיס אותו לקולומבוס, אוהיו כדי לצלם עם 3 דגמים אחרים. עם זאת, בצד השני של זה, זמן קצר לאחר שחזרתי ללוס אנג'לס, הלכתי לראות את המאמן שלי בדיאלקט ואיזה בחור משוגע ברחוב תקף אותי ללא סיבה. היה רגע שבו יכולתי לברוח, אבל בחרתי להישאר ולהילחם באיש. אני זוכר שעלה לי בראש "אני לא קורבן". כעסתי כל כך. רבנו זמן מה והוא שבר לי את האף. החוויה הזו הייתה מאתגרת - יחד עם התוצאות. אבל, בסך הכל, למדתי כל כך הרבה על עצמי. השתניתי כל כך מהאירוע האקראי הזה.
אנשים שאומרים שהם לא מתחרטים משקרים! אני סומך על החוויות שחוויתי הן חלק מהמסע שלי להפוך למי שאני. אבל אני לא אשקר, אני מתחרט על ההתנהגות שלי במצבים מסוימים ואיך זה הרחיק אנשים.
אז מהם ההבדלים הגדולים ביותר שאתה רואה אצל אמריקאים בהשוואה לבריטים?
אני מרגיש שהבריטים מקבלים יותר את מצב הרוח שבו אתה נמצא, שכן לאמריקאים יש נטייה לדחוף אותך להיות מאושר. הבריטים לא אוהבים לדבר על הרגשות שלהם הרבה זמן, בעוד שהאמריקאים כן, והטיפול מקובל לחלוטין. אני אוהב איך באמריקה כולם באמת פעילים, הם מטיילים ואנשים אוהבים לאכול טוב. זה גם באנגליה אבל זה יותר נישתי. גם בלוס אנג'לס יש הרבה אנשים רעועים. משהו שמפריע לי בלוס אנג'לס הם אנשים שחושבים שיש להם כוח ומנצלים אותו לרעה או רואים כמה רחוק הם יכולים לדחוף אותך... אבל אני מרגיש שזה כנראה גם אוניברסלי. דבר אחד שאין לנו בבריטניה הוא חג ההודיה ? זה החג האהוב עליי עכשיו כי יש פחות לחץ מאשר חג המולד וזה יותר על מפגש עם משפחה וחברים.
אז אתה לומד משחק. איך הייתה החוויה הזו?
לימודי משחק היו מסע אמיתי בפני עצמו. זה מה שאני אוהב אז שמניע אותי. הטכניקות שבחרתי לצלול אליהן דורשות ממך להעיף מבט פנימה. אני הולך לנטיות התנהגותיות, למה אני עושה את זה ואם זה משרת אותי או את הדמות בסצנה. זה הראה לי דברים שאני רוצה לשנות בעצמי וזה אפשר לי לדחוף את זה עם סצנות שמאתגרות אותי כי אני משתמש בחלק מעצמי שאני לא מכיר. זה נתן לי רשות להגיב באופן מלא בעוד בחיים אנחנו לא תמיד יכולים לעשות את זה. הפכתי לקבל הרבה יותר את מי שאני ואת מי שכולם. אני הרבה יותר אינטואיטיבי לגבי מה אנשים מרגישים ולמה הם עושים דברים מסוימים. קראתי יותר וצפיתי בעוד כל כך הרבה סרטים ממה שהייתי עושה אם לא למדתי את המלאכה הזו.
אני יודע שאתה אוהב את השחקנים ליאונרדו דיקפריו וריבר פיניקס, ומקווה שיום אחד יהיו לך תפקידים מהסוג שהם שיחקו. ספר לנו מה מושך אותך אליהם.
כשהייתי צעיר יותר, גדלתי בצפייה בסרטים שלהם כשהם גדלו והתבגרו גם הם. נראה שהדמויות שהם בחרו והמסרים של הסרטים שלהם ממש הדהדו אותי בזמנו ואפילו עכשיו. שניהם שיחקו דמויות עם עומק שיכולתי להזדהות איתם או שהתעניינתי בהם. אני מאמין שהם דומים להם: אנשים מונעים, פגיעים, אהבה למלאכת המשחק, לפעמים במלחמה עם עצמי וסקרנות למה אנחנו כמו שאנחנו הם.
מהו ז'אנר הקולנוע/טלוויזיה שהכי מתאים לכישרונות שלך? למה?
אני נהנה מרוב הז'אנרים ולא הייתי רוצה להיתקע רק בז'אנר אחד.
אני אוהב סרטי הרפתקאות/אקשן כמו 'The Goonies' כי הייתי כזה בתור ילד ועדיין אני. אני אוהב ספרי מתח שבהם הדמויות אינן כפי שהן נראות; קומדיה רומנטית טובה היא גם תמיד נהדרת!
הייתי אובססיבית לאימה כילד. אני חושב שראיתי כל סרט מפחיד שאתה יכול לחשוב עליו עד שהייתי בן 12. הייתי משחק את 'צעקה/אני יודע מה עשית בקיץ האחרון' עם חברים מתרוצצים זה בבתים של זה ויוצאים מאוחר בלילות הקיץ מהרוצח ?
יכולתי לראות את עצמי בתוכניות כמו How To Get Away with Murder, Breaking Bad, Prison Break, LOST, Teen Wolf.
מהם כמה מהסרטים האהובים עליך בכל הזמנים? למה?
איזו שאלה קשה!! יש לי כל כך הרבה. אני אוהב Stand By Me, The Talented Mr Ripley, Something's Gotta Give, The Goonies, Point Break, Blue is the Warmest Colour, Silence of the Lambs, American History X, Paperboy, Cruel Intentions, Overboard, Almost Famous, Ghost.
ספר לנו על כל עבודה מוזרה או חוויות דוגמנות. עשית הרבה דברים שונים, זנדר.
כל כך הרבה עבודות מוזרות! פעם הלכתי לליהוק שבו הייתי צריך לעצור את נשימתי כל עוד יכולתי ולהעמיד פנים שאני שוחה במים בזמן שהם מצלמים אותי. גיליתי מהשיחה חזרה לעצור את הנשימה מחוץ למים זה לא כמו מתחת למים!!!!! הקמפיין בפועל היה דוגמניות ששוחות עירומות בטנק עבור מועדון הלילה של לאס וגאס דרייס!
מהו סגנון האופנה האישי שלך?
אני די מסתגל לכל מצב עם הסגנון שלי ונהנה איתו. מצב הרוח שלי משקף מאוד את הסגנון שלי. בדרך כלל זה די רגוע: כמה ג'ינס קרועים, קונברס וחולצת טי וינטג' תמיד נראים טוב. יש אנשים שאומרים שאני די עצבני.
מי הם כמה דוגמנים גברים שנותנים לך השראה?
כולם נותנים לי השראה! אני אוהב את בויד הולברוק שלדעתי הוא גם שחקן טוב. אש סטימסט ולוק וורל נתנו לי השראה גם כשהתחלתי, כי הם היו בריטיים ומטופשים ומצאו פוזות מעניינות או עשו ביטויים מצחיקים. בעיקר הסיפורים שהצלמים חולמים והאישיות או הרגע שהם מצלמים עם הדוגמניות שלהם מעוררים בי השראה. משהו שגורם לך לחזור אליו ולהבחין במשהו נוסף אולי בעיניים או בפוזה. יש בזה אמנות.
הייתי אומר שהשיער שלי הוא התכונה הכי טובה שלי! אנשים תמיד מעירים על זה או נוגעים בזה ? נהגתי ממש לרצות פלטה כילד; עדיין הייתי מקבל פלטה ברורה של Invisalign.
השיער שלך אכן מדהים, זנדר. מנעולים ארוכים וזהובים! אבל, זה לא תמיד היה כך כפי שניתן לראות בתמונות הישנות יותר שלך. ספר לנו על מסע השיער של זנדר ואיך הוא הגיע למקום שבו הוא נמצא היום.
השיער שלי היה כל כך הרבה צבעים וגזרות שונות. כשהתחלתי לדגמן, היה לי שיער בלונדיני מלבין והסוכנות שלי רצתה שאשמור את זה ככה אבל אחרי שנה בערך לא אהבתי את זה יותר או הרגשתי שזאת אני. אז ניסיתי להחזיר את הצבע הטבעי שלי כדי שתראו שהוא נראה כהה יותר בכמה תמונות. עכשיו כשאני בלוס אנג'לס השיער שלי נהיה הרבה יותר בהיר בשמש. המספרה שלי שאה בסלון בנימין שומר שזה נראה כל כך מדהים. החלטתי לגדל אותו מכיוון שמעולם לא היה לי אותו כל כך הרבה לפני כן. אמא שלי תמיד נהגה לגרום לי לגלח את הראש כשהייתי ילד, ואז כשאתה עם סוכנות יש להם פחות או יותר שליטה על המראה שהם רוצים שתציג. אז עכשיו, זו הייתה ההחלטה שלי.
תן לנו את הטוב והגרוע ביותר מתכונות האישיות שלך.
אני מסוקרן מכולם ומנסה ליצור קשר. אני יכול להיות מאוד רגיש ואני יכול להיות ממש תגובתי.
יש לך בלוג נפלא ב- zanderhodgson.com. מה הניע אותך לעשות את זה?
התחלתי להשיג יותר עוקבים באינסטגרם ובבלוגים שמפרסמים עלי. ואז המעבר ללוס אנג'לס גרם לי לראות כמה חשוב שיהיה אתר שאנשים יכולים להפנות אליו כדי לקבל מידע עדכני עלי ועל מה שאני עושה. זה גם כמו יומן שאני יכול ללכת להסתכל אחורה. זה כיף, אבל גם לוקח זמן ומאמץ.
עכשיו, זנדר, פגישת התשובה המהירה שלנו ב-Flash Bulb:
-אוכל חטאים אהובים: עוגת שוקולד פאדג' בטי קרוקר עם שמנת
-אמן/קבוצה מוזיקלית: פליטווד מק
-החטא הגדול ביותר או ההרגל הגרוע ביותר: ניתוח יתר
—מקום אהוב שביקרתם בו בארה"ב: גראנד קניון
–% מהזמן שאתה יוצא מהבית הולך קומנדו: 20%
-% מהמקרים שאתה עירום בבית: 80%...אולי 85% כשחם בחוץ.
-מהו הנושא הפוליטי היחיד שיכול להפוך אותך לאקטיביסט: פראקינג
-כמה זמן לוקח לשיער שלך להתייבש: 20 דקות
-חובה לראות למי שמבקר באנגליה: כיכר טרפלגר
-שני סרטים קלאסיים שצריכים לככב אותך בתפקיד הראשי אם הוליווד תיצור אותם מחדש: מורד ללא סיבה, מקום בשמש
-האם אתה נמשך למופנמים או מוחצנים: מוחצנים בעיקר
מהי הדרך הטובה ביותר עבור הקוראים להגיע אליכם ברשתות החברתיות?
אינסטגרם: @zanderhodgson
טוויטר: @zanderactor
או שלח לי אימייל בקטע יצירת קשר באתר שלי www.zanderhodgson.com
כל התמונות של פיטר דייב:
http://www.peterdivephotography.com/
אינסטגרם: @peterdivephoto