לונדון, 9 בינואר 2016
מאת אלכסנדר פיורי
היכרות, הם אומרים, מולידה בוז. אז מה עובר הלא מוכר, במוח יצירתי? קסם, אולי. נראה שסטיוארט וורס בהחלט מוקסם מהחפירות החדשות שלו ב-Coach 1941, המטה שלו מתנשא מעל המפץ ההיי ליין במרכז ניו יורק. יש פלא פעור עיניים, חיבוק מכל הלב של אמריקנה בעבודתו. הכל בטח נראה כמו חלום לילד מיורקשייר שהעז לחשוב בגדול.
זה מצייר את ווררס כעל לסת רפויה, אבל קולקציות ה-Coach 1941 שלו אכן משחקות מהר ונועז עם ארכיטיפים אמריקאים באופן שמעצב אמריקאי לעולם לא ינסה. ברור שהוא מאוהב בביתו החדש, אז אחרי מופע אביב שהוקדש לאנדי וורהול (יכול להיות אמן אמריקאי יותר?), הוא הקדיש את אוסף סתיו 2016 שלו למוזיקה אמריקאית, להיפ הופ של סוף שנות ה-70 ולברוס ספרינגסטין .
נשמע כמו מאש-אפ מוזר: Fab 5 Freddy and The Boss? זה התבטא בעיקר בתחבולות אקססוריז, כמו בנדנות של Born In the USA המסוקסות סביב הצוואר והירכיים, או כובעי דלי עמוקים שנמשכו נמוך על הפנים. כמה ז'קטים בעורות משובצים בגוונים חומים שונים היו מובהקים שנות ה-70, אבל חוץ מזה מה שהוורס הראה היה חבורה מפוארת של מוצרי יסוד לבגדי גברים, סוג של חולצות חוטב עצים, מעילי פוך, ופרפקטוס חבוטים, חבר'ה (וכמה בנות) כבר נכנסו לארון. אמנם, כמה מהעורות נראו כאילו חצי תריסר ז'קטים נתלשו לגזרים ותפרו זה לזה בהיברידית מודרנית שלא נראתה עד כה. הם היו הרבה עבודה, אבל הם נראו די בסיסיים.
וזה בהחלט דבר טוב. וורס דיבר על הרעיון של "גיבור הצווארון הכחול" בקולקציה זו; בסופו של דבר חשבתי כמה מיושן זה נראה ללבוש בגד מסובך וטריקי שנראה "מעוצב" בגלוי.
זה היה בשר ותפוחי אדמה, בגדי צווארון כחול - יסודות, יסודות, קודים, כל מה שתרצו לדובב אותם - שבוורס התעניין מאוד הפעם: ארכיטיפים היה שם העצם הבחירה שלו: "סווטשירט מגניב, תיק שנון , ונעלי ספורט משואבות - זה מה שמושך אותי היום, וגם לבחור צעיר יותר. זה יכול להיות מותרות." מגניב היא מילה שבה מתעניין גם ווורס - רעיון אמריקאי במהותו, הוא צץ בשנות ה-40, כאשר נוסדה קואץ' (הלייבל חוגג השנה יום הולדת 75) וכאשר הרעיון של הנער החל לעלות לראשונה כאבן בוחן תרבותית. והבגדים של וורס היום נראו, פשוט, מגניבים. ז'קטים מגניבים, סוודרים מגניבים, חבורה מגניבה של מעילי שרלינג הפוכים החתומים של המותג - "הגרסה שלנו לפרווה" - שנפח שן הארי-מוך המטושטש שלהם ניקד את התצוגה בצורה נחרצת. וורס טוען שאלו נמכרו ברגע שהם נפלו על הרצפה. הם היו נהדרים, כמו שאר הבגדים האלה, למרות שהם לא התכוונו להזיז את עמודי המטרה של עסקי האופנה.
גם הם לא צריכים לשאוף. יוקרה נגישה היא המשחק שבו נמצא Coach, אבל עבור Vevers, נגישות היא לא רק כלכלית אלא אסתטית. בגדי המאמן שלו מטומטמים - אבל מטומטמים שנעשו בחוכמה. הפניות כל אחד יכול להבין, בבגדים כל אחד יכול לקבל, גם אידיאולוגית וגם על הגב. המעצבת חבטה במעיל הפוך הענק, ניפח לפרופורציות GhostbustersStay Puft Marshmallow Man, ואמר, צוחק: "אני כן רואה אנשים לבושים ככה בניו יורק!" הייתי שם בפברואר לשבוע האופנה, אז אני מסכים. אם יש צדק בעולם, הקולקציה הזו פירושה שוורס יראה הרבה יותר לקוחות באים בסתיו - והם ישאו את תווית ה-Coach.